שאריות של החיים

ערב יום השואה.
אני לא גדלתי במשפחה של ניצולי שואה. כן השתתפתי באופן פעיל בכל טקס אפשרי, החל מבית הספר, דרך השירות הצבאי ועד לאקדמיה. בכל פעם שעמדתי על הבמה, היה עולה לי באיזשהו שלב, מן חיזיון כזה... אני מגיע ליער, חובר לקבוצת פרטיזנים, הולך לנשקיה ואומר לאחראי, "משה! תחתים אותי על מאג, נשמה". (תמיד קוראים להם משה, משום מה...) כי מי, מי הגבר שיגע בנו היהודים? גם אם אני נופל בסוף, אני לוקח איתי איזה 50, 100 נאצים. חיילות שיא! פכט"ת מדויק למחלקה - פנייה, כיוון, טווח, תיאור... פזצט"א בריאה - פול, זחל, צפה, טווח, אש! וקדימה הסתעררר!!! כראוי לצנחן מבטן ולידה!

 

כך זה היה אצלי עד לפני 10 שנים לערך. כל שנה אותו הסרט, רק עם יותר סימני קריאה. היום הכל שונה. שונה בי. היום אני משתדל ליצור אחדות פנימית דרך האהבה, פשוט כי זה בריא לי יותר מכל דרך אחרת שהכרתי. במרוצת השנים למדתי "לאסוף את השברים", את הדמויות שנמצאות שם בחוץ, המשקפות את הקולות הפנימיים שלי: קורבנות השואה - מחדדות לי את דמות הקרבן הפנימי שלי, את חסר הישע שאינו יכול לשנות את מציאות חייו. הנאצים - משקפים לי דמות מכלילה וחסרת הבחנה, כזו שמונעת מ "כוחי ועוצם ידי" ומרגישה עליונות אל מול כל אחד אחר. הפרטיזנים שלי - אלה הקולות המאשרים אותי, נמצאים בכוננות מתמדת ומוכנים לתקוף, הולכים אחרי באש ובמים, ללא שאלות וסייגים.

 

חשוב לי להדגיש שאלה השיקופים שלי ושלי בלבד. הם בהכרח לא יהיו אלה של מי שיעשה את הקונסטלציה הזו עם עצמו. אז מה אני עושה עם הדמויות הללו? מפגיש אותם זה עם זה ומושיב אותם סביב שולחן אחד. וואללה... בהתחלה היה כאוס מטורף, כנראה כי אני בעצמי הייתי משוחד ורציתי לגמור על הדמות עם המדים. מפגשים נוספים כאלה יצרו מציאות שונה בתוכי. הדמויות השתנו, אני השתניתי. למדתי לשבת ברוגע ולהיות נוכח ברגע הזה, להסתכל לדמויות השונות בעיניים ופשוט לנשום. לאפשר להם להביא את הרגשות שלהם ולהביא את שלי. לשים לב למקומות הכואבים, הפגועים והלא אהובים, הקיימים בכל אחד מהנוכחים בחדר. לא לנסות לשנות או לתקן דבר ופשוט להקשיב.

 

 

 

קולות נוקבים ופחדים רבים עלו בי לאורך השנים. מה אם אהפוך להיות אוהב נאצים? מה אם תעלם בי החמלה כלפי קורבנות השואה ומשפחותיהם? ועוד ועוד סיפורים לרוב, שהגה המיינד שלי כדי שחס וחלילה לא אתמודד עם הכאב. זהו בדיוק התפקיד שלו, של המיינד שלי, הוא פשוט רוצה לשמור עלי. חמוד. לכן גם איתו למדתי לחיות באהבה... ואט, אט, נוצרה אינטימיות. למדתי לקבל את קשת הדמויות בתוכי ולעשות שלום בית.

 

"השלום מתחיל בתוכי, אינה רק סיסמא - אלא דרך הטבע לריפוי והגשמה", רשום בפתח החוברת אותה מקבלים משתתפי סדנת "דרך האהבה". יום השואה עבורי, הוא הזדמנות והזמנה בריאה, ליצור ריפוי עמוק ושלום בית. אל תתפשרו על פחות מזה. בדיוק לשם כך אנו נפגשים במוצ"ש הזה להליכת מלאכים בת"א, ובעוד שבועיים לערב המבוא האחרון של סדנת "דרך האהבה". כל הפרטים ואפשרויות ההרשמה המוקדמת, נמצאים באתר המתהווה שלנו:
http://www.lovetao.co.il/
ימים יפים ובריאים לנו. אביב

 

Please reload

הצטרפו למסע אותנטי ומעצים

של גילוי עצמי והתעוררות לחיים

אסתי 054-6608020

אביב 054-3050100

lovetao@outlook.co.il

כל הזכויות שמורות לפרויקט דרך האהבה

מוזמנים להצטרף אלינו ולחיות דרך האהבה

בכל זמן ועצמה בעצמכם ועם כל אדם ונשמה

.

.