מי אני

”כדי לחיות חיים יצירתיים, עלינו לאבד את הפחד מלעשות טעויות“ ג‘וזף צ‘ילטון פירס

בשעה בריאה נולדתי לחיים אלה, דרך זוג הורים שאפשרו ועדיין מאפשרים לי, ללמוד בכל פעם קצת מחוכמת הלב. טרם הלידה בחרנו עבורי את השם "אביב" אשר תומך באופן מושלם בבריאת מציאות חיי. פירוש אחד לשמי, מורה כי האביב התקבל מראשי התיבות: אב י"ב, כלומר האב של 12 החודשים, כשם נרדף לחודש ניסן - הראשון בחודשי השנה לפי כתבי היהדות. פירוש נוסף המיוחס לקביעה: "כי השעורה אביב" (שמות ט' ל"א), זיכה את עונת הלבלוב והפריחה בשמה הנוכחי, ואותי ברוח ההתחדשות.

 

את שחר נעורי ביליתי ביישוב אריאל בשומרון, שהיווה קרקע פורייה לילדות מאושרת ושמחה, מרובת חברים ומקומות ירוקים. במהלך 12 שנות לימוד, לקחתי חלק בכיתות אמנות, בהם נהניתי בעיקר בשיעורי דרמה. אהבתי להופיע, להתבטא דרך המשחק ובעיקר להצחיק. גמר לימודיי במגמה עיונית ריאלית בביה“ס ”מקיף אריאל“, העניק לי תעודת בגרות "לפי הספר".

 

מחטיבה עליונה עברתי לחטיבת הצנחנים, בה שירתתי את מדינת ישראל בחזיתות השונות. בסיום קורס סמלי חי"ר, נבחרתי להדרכה והכשרתי בתפקידים שונים את הדור הבא של מפקדי צה"ל.

 

טרם שחרורי מהמסגרת הצבאית אמי נפטרה. האבדן ריסק אותי עד לבלי הכר. מותה נתפס בעיני כמחדל של אלוהים. שפטתי והאשמתי את כל מה שזז וניהלתי מערכת יחסים נוקשה עם כל מי שבאתי אתו במגע ובעיקר עם עצמי. הקשר הרעועה שניהלתי עם אבי לאורך השנים, לפני ואחרי מות אמי, לא תרם מאום בלשון המעטה. הרגשתי נטוש, יתום לחלוטין וחסר כל.

 

בחירותיי החלו להיעשות משיקולים אגוצנטריים שאינם מודעים לקיומו של עולם מזין ופורה מחוצה לי. עד מהרה קרמה אישיותי עור וגידים במציאות חיי והיקום אותו הכרתי, חדל לחייך והפך נוקשה ובוגדני. בדרך של ניתוק והדחקת הכאב ובמגמה לצאת ממעגל הסבל ולזכות באושרי בחזרה, פרצתי בריצה מהירה אל תוך החיים. תחילה פשטתי את מדי צה"ל, עזבתי את בית אבי ועסקתי באבטחה. מבלי שלמדתי או התעניינתי בנושא, הייתי בהמשך ולאורך שש שנים, איש היי-טק מן המניין.

מאז ומתמיד אהבתי לעסוק בתכנון ועיצוב מכל סוג העולה על הדעת, ולכן הבחירה בלימודי הארכיטקטורה היו חלום שהתגשם. למרות ריבוי הקשיים והמחסור באמצעים, לא הטלתי ספק בדרך שברבות הימים שמשה קרקע פורייה ליצירה מכל סוג שהיא.

במרוצת השנים נישאתי, בניתי בית והייתי שותף בהגשמתן של שתי נשמות מקסימות, אוֹהַב ואוֹפַל.

שותפות מסוג אחר קיימתי במשרד האדריכלים "א.ב. מימד אדריכלי", בו עסקתי בעיקר בשינויי תב"ע, הוצאת היתרי בנייה ועיצוב פנים - תחום בו אני עוסק גם היום.

 

רגעי אושר בפרק זה של החיים בקושי זכורים לי וגם אם הופיעו התכלו כלא היו. דבקתי בדרך רק משום שהאמנתי כי בסופה אהייה מאושר. אך המוזר היה שדווקא ברגע המיוחל, בו למיטב שיפוטי היה לי הכל: אישה, שתי בנות נפלאות, בית, תואר אקדמי ועבודה עצמאית מכובדת ומכניסה, מאושר לא הייתי וזה בלשון המעטה. שאלות כגון: אם לפי אמונותיי, הגשמתי את כל שהייתי צריך - מדוע אינני מאושר? מה עוד עלי להשיג? היכן טעיתי? היו רק חלק מאלו שהעסיקו אותי באותם הימים.

 

עם הזמן, שאב אותי חוסר המודעות למי שאני באמת, להיות מישהו שלא אהבתי ולמעגלי סבל וכאב שאת קיצם לא ניתן לדמיין. הרגשתי כי חיי מלאים בחיכוך ותקיעוּת. כל החלטה ופעולה נתפסו בעיני כמאבק מתמשך ונראה היה שכל העולם נגדי. כלוחם העשוי ללא חת, סירבתי להיכנע והמשכתי בשלי למרות שכמעט קץ כל כוחי. התחלתי להרגיש חולשה פיזית בנוסף לעייפות המנטלית. מצבי הדרדר עד כדי מחלה שלא ויתרה על שום חלקה טובה בנפשי ובגופי. שכבתי כמושעה מאנרגיית החיים וזכיתי לביקור תדיר של פחדי הגדולים מכל, דרך מחשבות וחלומות אודות חיי בעבר, ועד מה שצפוי לי בדרך למותי. כשאפסו כוחותיי קרה הדבר ממנו חששתי יותר מכל. נכנעתי. דבר לא עמד יותר לנגד עיני ובפעם הראשונה בחיי הייתי באמת מוכן לוותר על הכל... גם על עצמי. לאורכו של ליל חורף אחד, מצאתי אותי עומד ערום ועריה, חסר יכולת ורצון להמשיך ולהיאבק בזרימת החיים ובטבע הבריאה.

 

בימים הבאים התבהרו העננים בראשי, ועד מהרה הבנתי כי זהו הרגע בחיי בו עלי לבחור בין המשך דעיכה, שאת תכולתה המרה כבר טעמתי, לבין למידה מחודשת של הדרך לחיים. הבחירה באפשרות השנייה לא הייתה מובנת מאליה. ידעתי שריפוי והגשמה אמתיים, לא יחסכו ממני את פחדי הגדולים ביותר, ושבבוא העת אצטרך להתייצב מולם. למרות זאת היה זה קול קטן בתוכי, שלחש לי כי עשיתי את הבחירה הבריאה, ושבבוא היום לא יהיה לי ספק בכך...

 

 

 

במבט לאחור... רק התפוררות חיי כפי שהכרתי, אפשרו את בנייתם מחדש. במהלך הדרך התרתי עם אשתי את נדרי הנישואים וויתרתי על חיי משפחה כפי שהאמנתי שצריכים להיות. פרשתי מהשותפות והעשייה במשרד האדריכלים, מכרתי את הבית שבניתי בשתי ידי וויתרתי על רכוש יקר, כמו גם על אמונות נוקשות לגבי האופן בו עלי לחיות את חיי.

 

תחושת "הכניעה" שעברתי באותו לילה ארוך, הייתה למעשה תהליך עמוק של קבלה עצמית ומוכנות להיחשף לטבעי האמיתי. מאז ואילך חדלתי להתכחש לרגשותיי והפסקתי להתנגד למי שאני באמת. בחוסר ידע אך מתוך מודעות למתרחש בתוכי, התחלתי לבחור במה שבאמת אהבתי בכל רגע ורגע, ובכך הפניתי את כוחי לבריאה מחודשת של עולמי הפנימי והחיצוני כאחד.

 

בשלב זה החלו להעסיק אותי שאלות מהותיות בנוגע למי שאני ולמטרת קיומי, אם יש כזו. התשובות שלא איחרו להגיע, הביאו אותי לבחירות ושינויים מרחיקי לכת לכל הדעות. סללתי את דרכי מחדש, פגשתי אנשים מזן אחר ונראה שאנרגיית החיים החלה לתמוך בי. תחילה היה כרוך השינוי בפחדים גדולים, אך עם הזמן, ההתנסויות והידע אותו בחרתי לרכוש, נזכרתי יותר ויותר במי שאני באמת ובמי שאני בוחר להיות, וחווית האושר - מתן אישור למציאות חיי, פקדה אותי יותר ויותר.

 

מצאתי שליקום יש להציע הרבה יותר ממה שביכולתי לדמיין והתרגשתי ממנו כילד המגלה עולם של ממתקים. מסע "הקניות" שלי החל בקבוצת אנשים מצומצמת שנקראה "קבוצת אהבנה". שם נחשפתי לראשונה לרעיון המודעות העצמית. בהמשך קבלתי ליווי צמוד והמון אהבה "במרכז ההוויה" ומשם בקפיצת ראש נועזת, נחשפתי לרזי הטנטרה. רצף הסדנאות, השיעורים והקורסים בהם נכחתי בהמשך ומספרם עולה על כל דמיון, רק הצמיא אותי עוד ועוד...

 

מבלי שבחרתי באופן מודע, העתקתי את מגורי למקומות התומכים בדרכי והפסקתי לעבוד למען הכסף ומתוך ציווי חברתי. מסע החקירה והגילוי שלי אל תוככי החיים, נע והתפשט לכל הכיוונים בחוסר גבולות. כתוצאה מכך עברתי תהליכי התרחבות בלתי פוסקים. לאחר חשיפה מדעית לנסתר דרך "פיסיקת הקוואנטים" בעזרת סבי האהוב, ברוך שמיר ז"ל, חקר התורות הרוחניות היה שלב בלתי נמנע. עם ”הטאו“ נפגשתי דרך הזן מאסטר ניסים אמון, את רעיונותיה המרכזיים של חכמת הקבלה, קבלתי מהרב דר' מיכאל לייטמן, ולמשנת הבודהא חשף אותי בעיקר פרופ' יעקב רז. בהמשך נקראו לדרכי מורים רבים אחרים, חלקם מתוך בחירה מודעת וחלקם לא. חשוב לי לציין כי במהלך הדרך לא ניזונתי באופן מוחלט מתורה כזו או אחרת ואינני מזוהה עם דת כלשהי. תמיד השתדלתי ועודני משתדל לבחור דרך האהבה, במה שבריא לי ברגע הזה.

 

החיבור בין מי שקיבל בעברו תואר בארכיטקטורה ומי שמצאתי את עצמי באותם הימים לא אחר להגיע. בקלות יתרה נמשכתי למסתורין המצוי בתורת הפנג שואי ולאחר שהוסמכתי כיועץ דרך "האקדמיה הישראלית לפנג שואי", חברו השתיים לאחד.

 

אט, אט נטמנו הזרעים והידע אותו רכשתי נהיה באופן מודע לחלק בלתי נפרד ממני. ברוח הדברים הפך הקשר שלי עם העולם ישיר ובלתי אמצעי, ועד מהרה הרגשתי כי אני חווה את חיי בערות גבוהה למתרחש סביבי. חשתי שיש ביכולתי להתבונן במציאות שיצרתי ולבחור במודע את שברצוני לתת ולקבל. מכאן ואילך הפכו המפגשים שלי עם החיים וטבע הבריאה למורה הגדול מכולם. לכן לא הופתעתי שהיה זה גם הפרק בחיי, בו הבנתי כי את שקבלתי - אני רוצה גם לתת.

 

מסע ממושך צלחתי עד שהתגבשה בי "דרך האהבה", המהווה את תמצית תהליך הריפוי וההגשמה דרכו עברתי ועודני עובר. עוד אשתף, כי השינויים בדרכי ימשכו כל עוד אני קיים ומשתנה כדרך הטבע, וכי אעשה כל שביכולתי להשביע לכל חי רצון... לריפוי והגשמה מחדש.

                

אני שדה אנרגיה של התמרה נצחית הקיים בקשר מתמיד ומתגבר עם היקום.

אני מעמיק את המודעות לאהבה ולאלוהות שבי ושאני, שבנו ושאנו.

אני מחפש ותמיד מוצא אחר יצירה דרך ריפוי והגשמה

לשם התפתחות תודעתית והחופש להיות אני.

אני רוקד ומשחק, מבשל, קורא וכותב,

חוקר מטבעי, טוטאלי ואמיתי.

מרגיש חושב ועושה המון

ומתהלך דרך החיים

כתלמיד ומורה,

משרת ומלך,

חומר ורוח,

חי וקיים

כאביב

שאני

 

אביב שטרית

נוב‘ 2007

Please reload

הצטרפו למסע אותנטי ומעצים

של גילוי עצמי והתעוררות לחיים חדשים

אסתי 054-6608020

דיתי 050-9000546

אביב 054-3050100

lovetao@outlook.co.il

כל הזכויות שמורות לפרויקט "דרך האהבה"

מוזמנים להצטרף אלינו ולחיות דרך האהבה

בכל זמן ועוצמה, עם כל אדם ונשמה...

.

.

.