בוגרים ממליצים

לפני שנה, כשהחלמתי מסרטן בפעם השניה, עמדו בפניי שתי אופציות.

1.לחיות.

2. למות.

הפט סיטי הראה שבגוף אין יותר גידולים סרטניים, אבל הנפש העיפה שלי, סירבה לשמוח שאני בריאה.

לא רציתי למות, אבל הדבר  שהכי הפחיד אותי, היה להמשיך לחיות.

גרושה, עניה ובודדה, שפעם בשלוש שנים נלחמת גם על הבריאות הפיזית שלה, ורואה בעיני רוחה את ארבעת הילדים שלה נשארים פה נטושים ומופרדים לבד.

איך ממשיכים מכאן? לאן?

אז עשיתי מה שלימדו אותי הכי טוב לעשות, והתפללתי.

הייתי יושבת שעות, כולי שריטות וחבורות מהלב שלי שנשבר, ובוכה.

רבי נחמן שלי לימד אותי לדבר עם אלוהים, וזה הדבר היחיד שהצלחתי לעשות, להתחנן ולעמוד על נפשי.

זאת היתה הפעם הראשונה שנענתה תפילתי, שהתחלתי להאמין שמישהו שם אשכרה מקשיב לי והדרמתי לסדנת סופ"ש במדבר עם האיש הזה, אביב שטרית וקיבלתי את חיי במתנה ובחרתי לחיות. אחר כך כבר נרשמתי לקורס המאסטרים - קורס התפתחות אישית שלו - חדר הכושר השבועי והתחלתי לאט לאט להחלים.

מחר נפתח מחזור נוסף ואני זוכה להיות בצוות. לתת את המתנה שלי בחזרה.

שם למדתי סוף סוף לחיות, ולא רק לשרוד, ובכלים האלה היום אני גם מעבירה הלאה את השיטה, בסדנאות משלי.