נקודת הפתיחה שלי בזמן הגעתי לסדנת המאסטרים, לא הייתה אנרגטית במיוחד.
הרגשתי ריקנות וחוסר בחיות. זאת לאחר תקופה די ארוכה שחייתי בשמחה מזויפת שחיכיתי וציפיתי שתהפוך לאמתית.
כשנתיים הילכתי בחוסר וודאות לגבי העתיד ושכלית הבנתי שממילא אין אני יודעת מה צפוי לי בעתיד ולכן אין רעיון טוב יותר מאשר לשמוח במעשיי, כעת!! ולכאורה יש שמחה, אך לצידה שוכנת הריקנות. חשתי שהולכת ומתגבשת בתוכי צעקה… וכאשר יש לאדם על מה לצעוק ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק – זוהי הצעקה הגדולה ביותר (כדברי הרבי מקוצ'ק).
הגעתי לסדנא והכלי הראשון שקיבלתי הוא הבחנה בין "האדם המרגיש" ו "האדם החושב". החלו המון תהיות והרהורים לגבי מה עדיף וכדאי. התחלתי להתאמן בשיח בשפה הרגשית ודרך תקשורת מקרבת עם הקבוצה, ונכנסתי לעולם של ידע חדש. רציתי להתחבר למקור של חכמה, אך לא ניתן להתחבר למקור של חכמה ואמת מבלי לעבור תהליך של היטהרות פנימית. ביקשתי לחתור אחר הדרך להיטהרות ואת זה מצאתי בסדנה, למדתי איך לעשות מדיטציה, מה זה מיינדפולנס ותרגול אהבה עצמית.
אביב,
הדרך שבחרת בה היא דרך אימונית מיוחדת, נטולת ביקורת או שיפוטיות. הדרך מאפשרת, רכה ומעודדת אותנטיות. החשיפה למקורות ידע שונים ומגוון של דרכים מאפשרת בחירה ממקום הכי מדויק לי. אני רוצה לשתף שמיד לאחר הסדנה השתתפתי בסדנה נוספת שהתקיימה באשרם במדבר, ובזכות המאסטרים של דרך האהבה הגעתי מוכנה לתת הכל ולחוות את כל התהליכים בצורה הכי אותנטית שאפשר. פשוט הלכתי עד הסוף!!!
היום אני מרגישה שהשמחה שלי אמתית וכל נים בגופי מלא באהבה.
חגית אוחיון
מחזור 10, מחזור 11