הגעתי לקורס המאסטרים סוג-של "ירוקה", היות ומעולם לא השתתפתי בסדנא כזו או אחרת או בתהליכים דומים. כשנשאלנו לראשונה מדוע אנו כאן – אמרתי משפט שלעולם לא אשכח: "לא הגעתי כי אני רוצה – הגעתי כי אני צריכה". 
לא חשבתי שאהנה, לא חשבתי שאתחבר, לא ציפיתי לדבר. לא חשבתי שהעצמה אישית, מודעות עצמית וכל ""דברים הללו"" מתאימים לי. היה נדמה לי שזה מוזר מידי וכל הסדנאות הרוחניות האלה, בכלל לא קשורות אלי.

התחלתי את המפגשים הראשונים כשאני נצמדת במבוכה לקיר, רוצה להיעלם, פורצת בבכי ולא מסוגלת לנוע בחופשיות ובטח לא להצטרף לריקודים. ואיך סיימתי……? כשאני רוקדת ומקפצת בחופשיות ובכיף (-: עם תעוזה ואומץ להנחות לקבוצה שיעור יוגה. עם ה מ ו ן חוויות. חזקות, עוצמתיות. מסעירות. נעימות. כיף, צחוק, התרגשות, עצב, בכי, רצינות, עניין, עומק, הכל מהכל… ומה עוד? חברים טובים ובית. ממש משפחה.

אביב י-ק-ר וכל משתתפי הסדנא האהובים – ת ו ד ה ע נ ק י ת ל-כ-ו-ל-כ-ם/ן על ההזדמנות לחוות חוויה עוצמתית ומעניינת שכזו ותודה על האהבה, התמיכה והפרגון!!!
אוהבת המון המון המון…
ריקי לוי

ולכל הקוראים הרוצים להעז ומעוניינים לחוות, לאהוב, ליהנות ולהכיר עוד צדדים בעצמם ובאחרים… קורס המאסטרים מומלץ מומלץ מומלץ ♥♥♥"