לנשום.
השבוע תסתיים לה הסדנה שהתחלתי לפני 4 וחצי חודשים, סדנה שסוגרת ובו בעת פותחת לי פרק חשוב נוסף, בדרך המדהימה שהתחלתי, דרך שבה מצאתי המון: לא רק חברים, אלא גם את עצמי. בא לי עוד! ללמוד ולהרגיש כי זה עושה לי טוב, ובעיקר החיבור הזה לאמת ולהווה. נגמרו התירוצים והמשחקים וה-ללכת מסביב, והיכן שישנה בעיה, רצוי וראוי להתייחס אליה נכון ובכבוד.

למדתי להקשיב ולהביע, להתקרב ולשמוע ובמיוחד להבין שזה לגמרי בסדר אם לא הכל מתיישב פיקס, יש גם מקום לזה. למדתי שאני ממש לא יודע הרבה ואיזה כיף לי, כי יש עוד דרך ארוכה ומאתגרת לפני. למדתי לנשום. כל הזמן הוא אומר לנשום, ובהתחלה נגנבתי מה "לנשום" הזה. היום, לעיתים, כשמרגיש לי משהו שלא יושב נכון, אני נושם. פשוט מתחבר ל "לנשום" – וזה פשוט עושה פלאים! למדתי שמדי פעם איזה חבר כזה או אחר מרים גבה ושואל "אתה על סמים או משהו?" אז זהו שלא, לא רק שאני לא על כלום, אני נושם "נושם להרגשה".

איזה כיף לי עכשיו לדעת מה הולך פה איתי ולחייך לעצמי ולהמשיך. נראה לכם שנגמרו המהמורות והתלאות? ממש לא, אבל לא זה העניין. מה שחשוב הוא איך ממשיכים וכיצד מפרשים כל מהמורה כזאת. באמצע הסדנה נתבקשתי להעביר הנחיה בסדנה ובחרתי בנושא "תודה", אז תודה לי, שקיבלתי שכל וביצים לבדוק מה קורה איתי בעולם המקסים הזה, ולעשות משהו בנידון.
אני ממליץ בחום!!! על מה??? על דרך האהבה בענק ועל ל נ ש ו ם בפרט…