כשפגשתי את אביב עם המידעון על קורס המאסטרים של "דרך האהבה", מצאתי את עצמי מתווכחת איתו על מהות השם. לא ממש הבנתי למה הכוונה, לא האמנתי ברעיון ובטח לא חשבתי שהוא לבסוף יהיה נקודת מפנה בחיים. במפגש השלישי של הסדנה, מצאתי את עצמי נסחפת ולוקחת חלק פעיל בנוכחות מלאה בקבוצה. הבאתי טוטאליות והתמסרות למתרחש בסדנה.

"דרך האהבה" המאפיינת כל כך את אביב, המנווטת את המשתתפים תמיד מתוך "הזמנה", בצניעות, ברוך, בהקשבה, ברשות, מצאתי את עצמי נוגעת ומחטטת במקומות המסתור הסודיים שלי. בכיתי, התרגשתי, כעסתי, נפעמתי, צחקתי, חיבקתי, השתתפתי בצער ובשמחה של אחרים. בקיצור "הרגשתי" את עצמי ואת הסובבים אותי בסדנא ברמת אינטימיות שהפתיעה אותי בהתעצמותה ממפגש למפגש… המפגשים לבשו צורות שונות של סשנים – לא השתעממתי לרגע!

בתום הקורס ניסיתי לברר מהי המתנה הגדולה ביותר שלי משם. מצאתי את עצמי בוחנת כיסים מלאים בהרבה "מתנות" אבל אחת עלתה על כולן והפכה לאבן שואבת בחיי. המתנה הזו נקראת בשפה של אביב – הכוח לבחור! הבחירה מאפשרת לי מדי יום התבוננות בקיבעונות מחשבתיים שלי, בהרגלים שהשתרשו ברבות השנים, בסטאטוס קוו שלי, בקווים האדומים שלי. מצאתי בי יכולת לבחירה מחודשת – מסוגלת לבטל דעות שהיו מוצקות, התנהגויות שהורגלתי בהן, תגובות "על אוטומט" ועוד. ובמקביל, מסוגלת לחזק ולהשריש אחרים. אבל מעל הכל, הכוח לבחור הוא הזמנה יומיומית להתנסויות ולניפוצי "טאבו" אישיים. אני היום אישה מאושרת ומשוחררת יותר מכפי שהרגשתי כל חיי וזו לא גוזמה. החיים שלי מעניינים יותר ומספקים יותר.

היום בא לי לצעוק חזק ולהעיר את כל אלה שפועלים "על אוטומט" כפי שאני הייתי, לספר להם את הסיפור שלי, ולהזמין אותם פשוט להירשם לסדנה ולפגוש בעצמם, בתוכם ובאחרים – את האהבה.