ניוזלטר ומאמרים

אהבה עצמית היא עניין מאוד מיוחד. זה הדבר היחיד שאנו יכולים ללמוד, רק כשאנו לבד. דווקא ברגע שאנו חווים לבדות, איננו מקבלים אהבה חיצונית ומתעורר האתגר והקונפליקט - אנו יכולים להתרפא דרך אהבה עצמית. מלבדות לאהבה עצמית זה לא קל בגוף, ברגש ובמחשבה, לנתק את התלות ואולי אפילו את המחויבות. בטח אם זה קורה ברגע אחד ואנו מוצאים את עצמנו... לבד. אבל זה גם הרגע שבו מתחיל המסע במעבה היער, לגובה ההר, במורד המחילה או תחת עץ התאנה. מתבוננים בפחדים, פוגשים שדים ולעיתים על עצמנו מקטרגים. לפעמים

יש סוג ספציפי מאוד של בדידות, שמרגישים דווקא כשעושים את כל הדברים הנכונים. מתרגלים מדיטציות, מקבלים אחריות, הצהרות חיוביות, הודיה... אבל בפנים? אין באמת הלימה והגוף נשאר מכווץ ודרוך. אני יודע שאני לא היחיד שחווה את זה. אני פוגש את זה המון אצל אנשים שמגיעים אליי בעיקר בשנים האחרונות. כולנו רוצים לאהוב את עצמנו, אבל עם כל מה שקורה מסביב, המוח הקדמון מחפש איומים וסכנות, ודוחק את האהבה העצמית המרפאה למקום לא ריאלי ברשימה. זו הטרגדיה של ההתפתחות האישית היום: אנחנו מנסים לכפות רגש

השאלה "איך לאהוב את עצמי?" רודפת רבים מאיתנו, במיוחד כשהיא מסתתרת מאחורי הדואליות של תדמית חיצונית חזקה, מול בקשה פנימית שקטה. הבקשה הזאת נובעת מהפער בין להרפות ופשוט להיות מי שאני... לבין ההתמכרות של רובנו: המאבק להיות טובים יותר, לכבוש עוד חולשה, לנצח עוד קרב. אני מכיר את המלחמה הזאת מקרוב. על הנייר בניתי חיים מושלמים, רק כדי לגלות שכל ניצחון חיצוני הגביר את הצעקה שבפנים. התרופה היא לא עוד משימה ולא עוד מטרה, אלא גמילה מהמלחמה. במאמר הזה נגלה שאהבה עצמית לא מגיעה כשבונים חו