ניוזלטר ומאמרים

יש סוג ספציפי מאוד של בדידות, שמרגישים דווקא כשעושים את כל הדברים הנכונים. מתרגלים מדיטציות, מקבלים אחריות, הצהרות חיוביות, הודיה... אבל בפנים? אין באמת הלימה והגוף נשאר מכווץ ודרוך. אני יודע שאני לא היחיד שחווה את זה. אני פוגש את זה המון אצל אנשים שמגיעים אליי בעיקר בשנים האחרונות. כולנו רוצים לאהוב את עצמנו, אבל עם כל מה שקורה מסביב, המוח הקדמון מחפש איומים וסכנות, ודוחק את האהבה העצמית המרפאה למקום לא ריאלי ברשימה. זו הטרגדיה של ההתפתחות האישית היום: אנחנו מנסים לכפות רגש

אי שם בראש השנה של 2005, היה לי חלום – להשתחרר. לא ממשהו חיצוני, אלא מעצמי. מהכבלים הבלתי נראים של אמונות והתניות ישנות, ולעשות השתדלות לחיות באותנטיות לבריאות. החלום הזה שתל את הזרע הראשון למה שלימים הפך ל"דרך האהבה", ושינה את חיי מהיסוד. מאז, ראש השנה מסמן עבורי הזדמנות ייחודית לתהליך התפתחות אישית. זה הזמן להתבוננות פנימית בחוזים שחתמנו עם עצמנו בעבר ולבחור: מה עדיין משרת אותי, ולאיזה חוזה הגיע הזמן להודות ולהרפות. משיעבוד מנטאלי לחופש להיות רובנו חיים תחת עול של חוזים כאל