ניוזלטר

יש סוג ספציפי מאוד של בדידות, שמרגישים דווקא כשעושים את כל הדברים הנכונים. מתרגלים מדיטציות, מקבלים אחריות, הצהרות חיוביות, הודיה... אבל בפנים? אין באמת הלימה והגוף נשאר מכווץ ודרוך. אני יודע שאני לא היחיד שחווה את זה. אני פוגש את זה המון אצל אנשים שמגיעים אליי בעיקר בשנים האחרונות. כולנו רוצים לאהוב את עצמנו, אבל עם כל מה שקורה מסביב, המוח הקדמון מחפש איומים וסכנות, ודוחק את האהבה העצמית המרפאה למקום לא ריאלי ברשימה. זו הטרגדיה של ההתפתחות האישית היום: אנחנו מנסים לכפות רגש

בואו נשים את הקלפים על השולחן. יש משהו כמעט קומי בציפייה הסודית שלנו מתרגול מדיטציה. אנחנו אולי יודעים ש "לא צריך לנסות", אבל אם נודה באמת, אנחנו עדיין מחפשים שקט פנימי ומיינד נקי. אז אנחנו מנסים. יושבים יפה, נושמים "נכון"... וממתאכזבים שאנחנו לא מצליחים, בליווי פלייבק של הדבר המביך שאמרנו אתמול, בתוספת הדיבייט הפנימי הדחוף אם להפשיר משהו לערב. בקיצור אנחנו מגלים שהניסיון "להיות רגוע", לא עובד במקרה הטוב, ומלחיץ במקרה הפחות טוב 🤔 מה אם כל המאמץ הזה הוא-הוא המלחמה שמונעת מאית

בזמנים קשים, כשהכאוס משתלט, המחשבות דוהרות והרגשות מציפים - מדיטציה להרגעה היא לא רק דרך למצוא שקט ושלווה פנימית, אלא כלי רב עוצמה לחיזוק...

השאלה "איך לאהוב את עצמי?" רודפת רבים מאיתנו, במיוחד כשהיא מסתתרת מאחורי הדואליות של תדמית חיצונית חזקה, מול בקשה פנימית שקטה. הבקשה הזאת...

החיבור לאנרגיה של אהבה, היא זכות הקיימת בליבו של כל ישר-אל. לעיתים זה עשוי להרגיש רחוק ולכן יש לזכור, שגדולה מעלתם של השבים באהבה, על פני...

אהבה עצמית היא עניין מאוד מיוחד. זה הדבר היחיד שאנו יכולים ללמוד, רק כשאנו לבד. דווקא ברגע שאנו חווים לבדות - איננו מקבלים אהבה חיצונית...