ניוזלטר ומאמרים

יש סוג ספציפי מאוד של בדידות, שמרגישים דווקא כשעושים את כל הדברים הנכונים. מתרגלים מדיטציות, מקבלים אחריות, הצהרות חיוביות, הודיה... אבל בפנים? אין באמת הלימה והגוף נשאר מכווץ ודרוך. אני יודע שאני לא היחיד שחווה את זה. אני פוגש את זה המון אצל אנשים שמגיעים אליי בעיקר בשנים האחרונות. כולנו רוצים לאהוב את עצמנו, אבל עם כל מה שקורה מסביב, המוח הקדמון מחפש איומים וסכנות, ודוחק את האהבה העצמית המרפאה למקום לא ריאלי ברשימה. זו הטרגדיה של ההתפתחות האישית היום: אנחנו מנסים לכפות רגש

כדי לענות על השאלה הזו, עלינו לוותר על אמונות, התניות והרגלים - ולהכיר באחדות החיים. את השיר "דרך האהבה" כתבתי ביום הראשון של האביב לפני 16 שנים (מחלקת שיקום נשימתי, תל השומר 21/3/09). היצירה נתנה כוח והשיר היה השראה להליכת מלאכים טיפת גשם אחרונה וקרן שמש ראשונה "מסכימות למות" ולהיזכר באחדות. מאחל שיתן גם לכם השראה להמשך המסע ולעשות אהבה. לקריאת הדרור קשתוּ סביב דרך האהבה טיפה אחרונה הענן נעלם לחופש נולדה מרוות עולם דמדומי חורף זולגים עמה טובלת ברחם אמא אדמה קרן ראשונה השמש ז

החיבור לאנרגיה של אהבה הוא הבסיס לכל תהליך של ריפוי עצמי, וזוהי זכות הקיימת בליבו של כל אדם. לעיתים זה עשוי להרגיש רחוק ולכן יש לזכור שגדולה מעלתם של השבים באהבה על פני צדיקים המחוברים אליה מלכתחילה. כפי שאמר איינשטיין, "בלב הקושי שוכנת ההזדמנות" - לכן דווקא ימים מאתגרים הם הזמנים להתמודדות עם כאב רגשי ויצירת חוסן נפשי. להלן שלושה שלבים ישירים לעבודה תודעתית, משום שמעל עץ הדעת, של טוב ורע, קיימת אנרגיה אחת שמכוונת את כל החיים לריפוי עצמי – אנרגיה של אהבה. "מרחוק ה' נראה לי, ו