ריפוי הילד הפנימי - המסע אל עצמנו

ריפוי הילד הפנימי מתחיל בהבנה שהילדות היא התקופה שבה למדנו כיצד להיות בקשר עם אחרים ולקבל אהבה ואישורים. ספגנו את תבניות האם והאב, יצרנו דפוסי ילדות, ועיצבנו את אמונותינו ביחס לעצמנו, לחיים ולאנשים שסביבנו.

זו הסיבה שלגדול בבית עם הורים זועמים, מזניחים, אובססיביים, או שאינם זמינים רגשית, מביא אותנו בבגרותנו לנסות למלא את חוסרי הילדות בכל דרך אפשרית. הילד שהיינו אז מעצב אותנו היום. ייתכן שאנו חיים בגוף של מבוגר, אך אנו נושאים את כל מה שקרה לנו בתוכנו – בתוך הגוף וברגשות שלנו.

העבר בעבר! אז למה אנחנו משחזרים כאב?

פשוט - אם איננו מבררים את העבר שלנו, אנו נידונים לשחזר אותו. אנו עשויים למגנט מערכות יחסים עם אנשים שמזכירים לנו את הורינו, בתקווה שנרוויח את האושר המיוחל. אנו עשויים להתמכר לאוכל, לאלכוהול או לקניות כדי לשכך את הכאב שבפנים, או להפוך לאובססיביים לפרסום, ליופי או לכסף כדי להרגיש טוב יותר באמצעות אישורים חיצוניים.

אנו בורחים ממתחים ומחרדות ומפחדים לעצור, מפני שכשניסינו זאת בעבר ללא הדרכה בריאה ומרחב מכיל ותומך, נותרנו עם הכאב. עד שלא נעשה את הדרך הזאת של התבוננות פנימה, נמשיך למשוך לחיינו דינמיקות מוכרות וכואבות.

ריפוי הילד הפנימי הלכה למעשה

מסיבה זו, בסדנת המאסטרים אנו תמיד חוזרים לילדות. למפגש עם הילד הפנימי שעד היום מושך לנו בחוטים ומעצב את הדרך שבה אנו חווים את המציאות ויוצרים אותה.

אנו פוגשים את אותם הרגשות שלא הורשינו להביע, להראות או לחוות, אך בסדנה אנו מקבלים הזדמנות לחוות אותם בפרספקטיבה שונה ובאופן ער ומודע. היכולת להתבונן בילד הפנימי מהצד מבלי להזדהות איתו או לפעול דרכו, ופשוט להיות כאן בשבילו, היא מתנה גדולה.

הביטוי שלנו ביום-יום במערכות היחסים מתגלה במדויק במיקרוקוסמוס של הקבוצה, ומאפשר לראשונה להרפות מההזדהות ולהתחבר למשהו הרבה יותר אותנטי ובריא.

שחרור האחיזה בהורים

מנקודה זו מתחילה העבודה עם מה שאינו סגור עם ההורים. העניינים עם אבא הם בדרך כלל סביב סמכות או נטישה פיזית ורגשית. חלקנו צריכים להביע כעס, שברון לב, או את הכמיהה שנוצרה בעקבות הנטישה. העניינים מול אמא הם הישרדותיים יותר, משום שלא יכולנו לשרוד בלעדיה כתינוקות וכילדים.

בתרגילים שבהם אנו משתמשים נפתח מרחב לשחרור ההיצמדות לאנרגיה ההורית, וכך נפסקת ההעברה הבין-דורית. אנו מפתחים עמוד שדרה אנרגטי בריא והופכים עצמאיים. ברגע שאנו פוגשים את הילד הפנימי שחווה את הקושי, מערכת היחסים הפנימית משתנה וחיווטים שניהלו אותנו עשרות שנים פשוט מתנתקים.

כוחה של קבוצה במסע לריפוי רגשי

הקצב במסע לעבר החופש הפנימי הוא אינדיבידואלי, ונחווה ככזה בזכות המארג הקבוצתי. היכולת להבחין שכל אחד צועד בקצב שלו, מאפשרת חיבורים אותנטיים, יכולת לראות ולקבל את האחר ממקום בריא, ומאותו מקום גם את עצמנו ואת הדרך שלנו.

כאשר אנו מביאים הכרה לצרכים הרגשיים של הילדים הפנימיים שלנו, המסע הקבוצתי ומסע החיים הופכים רגועים יותר. לי זה מרגיש כמו להוריד משא כבד שסחבתי. יצירת שלום בבית הפנימי, המשלימה את המסע עם ההורים, מאפשרת לאנרגיה שהשקענו בהדחקה לפנות מקום לאנרגיית חיים. זהו שורש הריפוי הרגשי וזוהי מתנת הקבוצה.

גילוי מחדש: אבא ואני

כדי להמחיש את כוחו של הריפוי הזה, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית. הבוקר התעוררתי ליום חדש אחרי לילה מאוד מיוחד. אמש, בליל הסילבסטר, הנחיתי "הליכת מלאכים" שבה נכח אבא שלי. מי שעוסק בהנחיית קבוצות יכול להבין כמה הדבר אינו טריוויאלי, ויכול להרגיש את גודל ההזדמנות, עומק האתגר ועוצמת הריפוי הרגשי.

מכירים את השיר "לאבא שלי יש סולם"? אז כזה הוא אבא שלי. ברגע האמת, ובלי למצמץ, הוא תמיד נמצא כאן בשבילי. מוצא את הכלים והדרך לעזור לי. וכשאין לו איך, הוא פשוט ישב בשקט, יקשיב לי, יראה אותי ויאמין בי. זו העזרה הכי גדולה שלדעתי ילד יכול לקבל מהוריו.

אבל את הדברים האלה לא ראיתי עד לפני מספר שנים. גם היום יש רגעים שבהם אני אוחז בתבנית שלפיה יש רק דרך אחת לאהוב אותי. כשהתחלתי להתבונן בעצמי דרך העיניים של אבא שלי, גיליתי כמה אהבה יש שם. הבנתי שאם רק אפתח עוד ערוצים שדרכם אאפשר לאהבה לזרום, אוכל לקבל את המתנה שלו, ולמעשה את מתנתו של העולם.

אני משתף אתכם בסיפור הזה, כי אני יודע שריפוי הילד הפנימי אינו רק תיאוריה. זוהי דרך חיים שמאפשרת לי, היום, להיות האבא שנועדתי להיות עבור הבנות שלי. היכולת שלי להיות איתן בנוכחות מלאה, להקשיב ולהראות להן אהבה ללא תנאי, היא המתנה הכי גדולה של התהליך הזה.

אוהב, אופל ואבא

אהבה מגיעה אלינו בכל כך הרבה צבעים. לעיתים זו הזמנה לארוחה טעימה, לפעמים היא נראית כמו "שבת שלום" בוואטסאפ, לפעמים היא מתחפשת לשאלה "מה שלומך?", ולפעמים היא פשוט שקט והקשבה.

ברגע שהאדם מתמודד עם העבר שלו ומרפא את הילד הפנימי שבו, הוא חופשי להרפות מהכאב ולבחור להשתמש באנרגיה שהייתה אצורה בו לריפוי ולהגשמה. וזו בדיוק, אבל בדיוק, דרך האהבה.

*נכתב בהשראת שיחה עם אבא שלי, לאחר שהשתתף בהליכת מלאכים.

אבא, תודה.

אביב שטרית - דרך האהבה