מערכת יחסים רעילה? זהו התשליך הראשון לראש השנה

ראש השנה בפתח ורבים מאיתנו עוצרים לעשות חשבון נפש על השנה שחלפה.

לעיתים, חשבון הנפש המשמעותי ביותר הוא על המרחב הרגשי שבו חיינו או שאנחנו עדיין חיים - ובמיוחד על מערכת יחסים רעילה, ששאבה מאיתנו אנרגיה וצבעה את עולמנו במתח וחרדה.

אם הגעתם לכאן, רוב הסיכויים שההרגשה הזאת מוכרת לכם: אתם הולכים על קצות האצבעות, סופרים כל מילה ותוהים, איך שוב הגעתי לאותה נקודה?

אז לקראת ראש השנה, לא נדבר רק על "דגלים אדומים" במערכות יחסים, דרכם ניתן לזהות קשרים רעילים. אלא על משהו עמוק ומשמעותי יותר.

נגלה שהסיבה האמיתית לכך שאנו לכודים במערכת יחסים כזו, אינה הרעילות שלהם... אלא המצפן הפנימי שלנו, שממשיך להוביל היישר אליהם.

לעומק המסע, נעשה יחד את התשליך הראשון והבריא ביותר לשנה החדשה.

נעבור דרך שלושה שלבים:

נתחיל בזיהוי התסמינים המוכרים.

נצלול להבנת השורש – אותו מצפן פנימי לא מכויל שמנהל אותנו.

ונסיים עם טקס תשליך אישי ועוצמתי, לשחרור דפוסים ישנים וכיוון המצפן לחוף מבטחים.

מגרש המשחקים המוכר של הכאב

מהי שפה רעילה?

לפני שנצלול פנימה, בואו ניישר קו. כשאנחנו מדברים על קשר רעיל, אנחנו מדברים על דינמיקה מתמשכת שבה האינטראקציה עם אדם אחר גורמת לנו להרגיש קטנים, חסרי ערך, מפוחדים, חרדים או מותשים.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:

• שליטה רגשית: בין אם זה כעס כרוני שגורם לכם לפחד, סרקזם והומור מזלזל שמקטינים אתכם "בצחוק", או מניפולציות מתוחכמות שגורמות לכם לפקפק בעצמכם.
  

• אופי שתלטני: זה מתחיל בעצה קטנה על מה ללבוש, וממשיך בדרישה שתחשבו, תרגישו ותתנהגו בדיוק כפי שהם מצפים.
  

• בור ללא תחתית: זהו קשר עם אדם בעל חוסר ביטחון משמעותי או ריכוז עצמי דומיננטי. אתם מוצאים את עצמכם כל הזמן "ממלאים" אותם באישורים, בתשומת לב, באנרגיה – אבל המיכל שלהם לא מתמלא ושלכם מתרוקן.
  

אם התיאורים האלה צובטים לכם בבטן, אתם לא לבד. אבל רוב המדריכים עוצרים כאן. הם נותנים רשימת סימנים של "דגלים אדומים" ואומרים לכם לברוח. וזו בדיוק הטעות.

כי הבריחה לא מתקנת את המצפן שהוביל אתכם למערכת היחסים הרעילה מלכתחילה.

מכיוון שהסימנים האלה הם רק תסמינים, אז מהו השיעור האמיתי? התשובה עשויה להפתיע. היא קשורה לאופן שבו השכל שלנו למד ופירש מהי אהבה.

מערכת יחסים רעילה – האמת על המצפן הפנימי

למה המוכר מרגיש נוח, גם כשהוא כואב?

הנה האמת הלא נוחה, זו שרובנו מתקשים להודות בה: המוח שלנו לא מחפש את מה שבאמת טוב לנו. הוא מחפש את מה שמוכר לו.

אם גדלתם בסביבה שבה אהבה הייתה כרוכה בביקורת, ריצוי או מתח – זו ההגדרה שלכם לאהבה. אם בילדותכם למדתם שעליכם להרוויח תשומת לב על ידי טיפול באחרים – זו תהיה ברירת המחדל במערכות יחסים בוגרות.

מערכת יחסים רעילה מרגישה לנו "בית" ברמה הלא-מודעת, כי היא משחזרת דינמיקה רגשית מוכרת. הכאוס מרגיש נורמלי. הדרמה מרגישה כמו תשוקה. הריצוי מרגיש כמו אהבה. המצפן שלכם לא שבור. הוא פשוט איננו מכויל עם הבחירה הבריאה.

התפקיד שאנחנו משחקים בדרמה של עצמנו

וכאן מגיעה השאלה החשובה ביותר, זו שדורשת כנות רדיקלית: מה אנחנו עושים כדי להמשיך לשמר את הדרמה?

אנחנו נשארים במערכות יחסים רעילות כי אנחנו משחקים בהן תפקיד מוכר מתוך "משולש הדרמה": מושיע, קורבן או תוקף.

• אולי אתם המושיעים, שמקבלים תחושת ערך מכך שאתם מנסים "לתקן" את האחר? - אך כך אתם נמנעים מלאפשר את הריפוי, שאתם מבקשים לעצמכם.
  

• אולי אתם הקורבנות, שמרגישים חסרי אונים ומוכנים למחוק את עצמכם כדי לשמור על הקשר? - בכך אתם זוכים לרחמים, אך מוותרים על הכוח לשנות את החיים.
  

• אולי אתם התוקפים, שמגיבים באגרסיביות, "ביקורת בונה", או "טיפול בשתיקה", כדי להרגיש שליטה? - וכך אתם משחזרים את הפגיעה שחוויתם בעצמכם, ומנציחים את מעגל הכאב.
  

ההבנה הזו אינה האשמה. היא שחרור. כי ברגע שאתם מזהים את התפקיד שלכם במשולש הדרמה, אתם מפסיקים להיות שחקנים במחזה שמישהו אחר כתב, וחוזרים לתפקיד המקורי שקבלתם: להיות הבמאים של החיים שלכם. והצעד הראשון של הבמאי, הוא לעזוב את הבמה ולהתבונן.

כיול מחדש של המצפן – מתיאוריה לפעולה

איננו עוסקים בשינוי האדם עימו אנו נמצאים במערכת יחסים רעילה, אלא ביצירת בהירות פנימית בתוכנו, בהגדלת המרחב שבין גירוי לתגובה, ובכיול המצפן האישי שיפנה אותנו לבחירות בריאות יותר. וכאן התיאוריה הופכת לפרקטיקה.

צרו ריחוק רגשי (לא פיזי)

"ריחוק רגשי" אינו אדישות. זוהי החלטה מודעת להפסיק לתת לדעות ולמצבי הרוח של אדם אחר להגדיר את הערך העצמי ואת המצב הרגשי שלכם.

טקס תשליך אישי

"תשליך" אינו רק מנהג של השלכת חטאים, אלא של השלכת הבחירות בהן החטאנו את מטרת הלב: אהבה.

ככזה הינו הזדמנות מודעת לשחרר מטענים רגשיים ודפוסים שכבר אינם משרתים אותנו דרכה.

הטקס הבא יאפשר לכם לעשות בדיוק את זה, באופן אישי ועוצמתי. מצאו לעצמכם 10 דקות של שקט במרחב בטוח.

שלב 1: זהו את המטען

קחו רגע לעצום עיניים ולהתחבר לנשימה, וחיזרו אל "משולש הדרמה".

שאלו את עצמכם בכנות: מהו התפקיד המוכר שאני משחק שוב ושוב?

• האם זה תפקיד המושיע, שמתקן אחרים ונמנע מלהתמודד עם עצמו?

• האם זה תפקיד הקורבן, שמרגיש חסר אונים ומוותר על הכוח שלו?

• האם זה תפקיד התוקף, שמשתמש בביקורת כדי להרגיש שליטה?

בחרו את התפקיד הדומיננטי ביותר שאתם רוצים לשחרר לצמיתות.

שלב 2: שחררו באופן סמלי

קחו חפץ קטן, כמו עלה, אבן קטנה, או אפילו פיסת נייר.

החזיקו אותו ביד ימין ודמיינו שכל האנרגיה של אותו תפקיד, כל הכאב והתסכול שקשורים אליו, נספגים אל תוך החפץ הזה.

אמרו בקול, בלחישה או בלב: "אני מודה לתפקיד ה_______ שקבלתי לחיי, על כל השיעורים שלימד אותי, ואני משחרר אותו לצמיתות באהבה."

כעת, גשו למקור מים (ים, נחל, או אפילו כיור עם מים זורמים) והשליכו את החפץ.

בזמן שהוא נשטף, נעלם או נסחף, דמיינו את הדפוס הזה עם כל הכאב הספוג בו, מתרחק ומתנקה מכם לחלוטין.

שלב 3: כיילו את המצפן מחדש

לאחר השחרור, נותר חלל. זהו הזמן למלא אותו בכוונה חדשה ובריאה. הניחו יד על הלב, וסיגרו את הטקס באמירה מחייבת לעצמכם. בחרו את המשפט שהכי מהדהד לכם:

• אם שחררתם את המושיע: "במקום להציל אחרים, אני בוחר להשקיע את האנרגיה בריפוי והגשמה עצמית."

• אם שחררתם את הקורבן: "במקום לחכות שיושיעו אותי, אני בוחר להחזיר לחיים שלי את הכוח והאושר שלי."

• אם שחררתם את התוקף: "במקום לחפש שליטה בחוץ, אני בוחר לטפח רוגע, שלווה פנימית וביטחון עצמי."

הטקס הזה הוא לא מעשה חד פעמי, אלא הצהרת כוונות. זהו כיול המצפן הפנימי שלכם, והצעד הראשון בשיבה הביתה.

להשלים עם מה שלא ניתן לשנות (ולהתמקד במה שכן)

לפעמים, עלינו להשלים עם העובדה שלא תהיה לנו מערכת היחסים האינטימית שרצינו, וזו צפרדע קשה לבליעה. ההבנה והקבלה הזו אינן כניעה, אלא אסטרטגיה בריאה.

היא מאפשרת לנו להפסיק לבזבז אנרגיות בניסיון לשנות את האחר, ובמקום זה להשקיע אותה בריפוי עצמי ובריאת החיים שלנו מחדש.

כאן נכנסת עזרה מקצועית. מטפל או מאמנת בריאים, יחזיקו עבורכם מראה ויעזרו לכם לראות את ה"שטחים המתים" שלכם, את ה"צללים" שלכם, את התפקיד שאתם משחקים, ויציידו אתכם בכלים לכיול המצפן מחדש, כך שיהיה מתואם עם הבריאה.

סיכום התשליך לשנה החדשה

המסע החוצה ממערכת יחסים רעילה הוא לא בריחה, אלא בחירה בריאה, שתקבל את תמיכת הבריאה.

הוא תמיד מתחיל בהבנה שהבעיה היא לא הדגלים האדומים בחוץ, אלא המצפן הפנימי שממשיך להוביל אותנו אליהם.

כשאתם ניגשים לעשות את טקס התשליך, זכרו שלא רק את המעשים הלא טובים משליכים, אלא קודם כל את דפוסי העבר ואת תבניות ההתנהגות שאינן משרתות אותנו בהווה.

זוהי הזדמנות לבחור להיכנס לשנה החדשה קלים יותר, חופשיים יותר, ועם מצפן שמכוון הביתה >> אל עצמנו 💚

אביב שטרית - דרך האהבה