ניוזלטר ומאמרים

בדרך האהבה, בין אם זה באימון אישי, ריטריט או סדנה – זוגיות ומערכות יחסים תמיד מקבלות מקום של כבוד ובצדק. אהבת אמת היא הלב הפועם של החיים ושל התהליכים. מי מאיתנו (כולל אותי לאחרונה), לא מוצא את עצמו תוהה לפעמים: האם זה זה? האם מה שאני מרגיש הוא באמת הדבר האמיתי?! קל להיסחף בהתלהבות הראשונית שנראה כאילו תחזיק לנצח. אבל אנחנו כבר יודעים שלפעמים, כשהלהבה קצת דועכת, מתחילות לעלות השאלות, הספקות ולפעמים גם האכזבות. אז איך מבדילים? איך מזהים אהבת אמת שיש לה בסיס בריא , מעבר לריגוש

אהבה עצמית היא עניין מאוד מיוחד. זה הדבר היחיד שאנו יכולים ללמוד, רק כשאנו לבד. דווקא ברגע שאנו חווים לבדות, איננו מקבלים אהבה חיצונית ומתעורר האתגר והקונפליקט - אנו יכולים להתרפא דרך אהבה עצמית. מלבדות לאהבה עצמית זה לא קל בגוף, ברגש ובמחשבה, לנתק את התלות ואולי אפילו את המחויבות. בטח אם זה קורה ברגע אחד ואנו מוצאים את עצמנו... לבד. אבל זה גם הרגע שבו מתחיל המסע במעבה היער, לגובה ההר, במורד המחילה או תחת עץ התאנה. מתבוננים בפחדים, פוגשים שדים ולעיתים על עצמנו מקטרגים. לפעמים

יש סוג ספציפי מאוד של בדידות, שמרגישים דווקא כשעושים את כל הדברים הנכונים. מתרגלים מדיטציות, מקבלים אחריות, הצהרות חיוביות, הודיה... אבל בפנים? אין באמת הלימה והגוף נשאר מכווץ ודרוך. אני יודע שאני לא היחיד שחווה את זה. אני פוגש את זה המון אצל אנשים שמגיעים אליי בעיקר בשנים האחרונות. כולנו רוצים לאהוב את עצמנו, אבל עם כל מה שקורה מסביב, המוח הקדמון מחפש איומים וסכנות, ודוחק את האהבה העצמית המרפאה למקום לא ריאלי ברשימה. זו הטרגדיה של ההתפתחות האישית היום: אנחנו מנסים לכפות רגש

בעשרת ימי תשובה, וביתר שאת ביום כיפור, אנו מצווים: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא כ"ג). כשעולה השאלה איך לסלוח לעצמי, הפסוק הזה מזכיר לנו שהמענה לחשבון נפש, התשובה והריפוי נמצאים תמיד באופן בו אנו נגשים לנפש פנימה. הדרך המסורתית לעשות זאת היא דרך הצום, שמשמעותו היא צמצום. כאשר אנו מצמצמים במודע את הנאות הגוף ואת תשומת הלב לחוץ, האנרגיה שלנו מתועלת לנפש ואל המרחב הרוחני, שדרכו מתאפשר ריפוי עצמי. ההתבוננות הפנימית הזו מובילה אותנו תמיד אל אחד הנופים המורכבים ביותר של ה

כשאנו שואלים את עצמנו איך למצוא אהבה, הטעות הכי גדולה שאנחנו עלולים לעשות היא לחשוב שאנו צריכים לחפש אותה בחוץ, כאשר למעשה היא כבר נמצאת בנו. זוגיות בריאה נובעת מאהבה. היא לא משהו שאבד ואנו צריכים למצוא אותו בדמות אדם, חוויה או הרגשה, אלא כוח פנימי שתמיד קיים בנו, וכל שעלינו לעשות הוא לעורר אותו. אהבה עצמית "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי" בשיר השירים, פונה הרעיה (שולמית) ומבקשת את שאהבה נפשה, ובכך מלמדת אותנו שהאהבה כבר נמצאת בנו. "שאהבה" - בלשון עבר, מסביר אדמו"ר הזקן

השאלה "איך לאהוב את עצמי?" רודפת רבים מאיתנו, במיוחד כשהיא מסתתרת מאחורי הדואליות של תדמית חיצונית חזקה, מול בקשה פנימית שקטה. הבקשה הזאת נובעת מהפער בין להרפות ופשוט להיות מי שאני... לבין ההתמכרות של רובנו: המאבק להיות טובים יותר, לכבוש עוד חולשה, לנצח עוד קרב. אני מכיר את המלחמה הזאת מקרוב. על הנייר בניתי חיים מושלמים, רק כדי לגלות שכל ניצחון חיצוני הגביר את הצעקה שבפנים. התרופה היא לא עוד משימה ולא עוד מטרה, אלא גמילה מהמלחמה. במאמר הזה נגלה שאהבה עצמית לא מגיעה כשבונים חו